הלכה: הַמַּפְקִיד חָבִית אֵצֶל חֲבֵירוֹ כול'. 12b לֹא כֵן אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְגוֹנֵב חָבִית מִמַּרְתֵּף חֲבֵירוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָֽדְעוּ הַבְּעָלִים בַּגְּנֵיבָה צְרִיכִין לֵידַע בַּחֲזָרָה. אָמַר. שַׁנְייָה הִיא שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת [לְשׁוֹמֵר] עָלֶיהָ. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. אִית אֲמַר. שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת לְשׁוֹמֵר עָלֶיהָ. מָהוּ לְצָרְכָּהּ. בְּשֶׁיִיחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. אֲבָל בְּמָקוֹם אַחֵר בֵּין לְצוֹרְכוֹ בֵּין לְצוֹרְכָהּ פָּטוּר. אִית אִנֻּן אָֽמְרִין. שֶׁאֵין רְשׁוּת לְשׁוֹמֵר עָלֶיהָ לֹא שַׁנְייָא בֵּין בְּאוֹתוֹ מָקוֹם בֵּין בְּמָקוֹם אַחֵר לְצוֹרְכוֹ חַייָב לְצוֹרְכָהּ פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' לא כן אמר ר' לעזר וכו'. מילתיה דר' לעזר נלמד מן התוספתא דב''ק פ''י דגריס התם הגונב טלה מן הדיר והחזירו ואח''כ נגנב כל הדיר כולו אם הודיעו בו לבעלים פטור ואם לאו חייב גונב חבית מן המרתף והחזירה למרתף ואח''כ נגנב כל המרתף כולו אם הודיעו בו לבעלים פטור ואם לאו חייב. והשתא פריך הש''ס דאמאי ברישא אם משהניחה נשברה אפילו הטלטול לצורכו הי' פטור והא דעת בעלים בעינן וכר' לעזר דמדמי האי דינא לגונב חבית מהמרתף דלעולם צריך להודיע לבעלים בחזרה והכא לא הודיע לבעלי':
אית אינון אמרין. ואיכא דאמרי דלעולם אין רשות לשומר עליה לטלטלה לצורכו ביחדו ומכיון שטלטלה כלתה לו שמירתו וברשותו עומדת ולא שנייא לן בסיפא בין שהחזיר' באותו מקום בין למקום אחר לעולם לצורכו חייב ולצורכה פטור ואין חילוק אלא כדמחלק במתני' בין רישא לסיפא דבלא יחדו לה מקום הוי כגונב מרשותו ולא צריך דעת בעלים והלכך משהניח' אפילו לצורכו פטור אבל בסיפא דיחדו לה מקום הוי כגונב מרשות הבעלים והלכך בעינן דעת בעלים ולצורכו לעולם חייב ואפי' הניחה במקומה ולצורכה לעולם פטור ואפילו הניחה במקום אחר:
אבל במקום אחר בין לצורכו בין לצורכה חייב כצ''ל. ופטור הכתוב כאן בספרי דפוס טעות הוא ואגב שיטפא דלקמן הוא דכיון דתלי טעמא ברישא דפטור משהניחה דמכיון שהחזירה למקומה א''צ דעת בעלים לפ''ז בסיפא לעולם חייב הוא אם החזירה למקום שאינו מיוחד לה ואע''ג דלצורכה טילטלה דמכיון דקפדי הבעלים לייחד לה מקום צריך שיחזירנה למקומו ולצורכו' ה''ט דמיחייב בסיפא ואע''ג שהחזירה למקומה משום דביחדו לה מקום אין לו רשות לשומר לטלטל לצורכו והוי כגונב מרשות הבעלים דבהא צריך דעת בעלים אלא דלצורכה יש לו רשות ובלבד שיחזירנה למקומה. ובאמת הדבר קשה דמאי בעי לן טעמא בפטורא דלצורכה ואם באנו להגיה ולגרוס מהו לצורכו וכו' א''כ צריך ג''כ להפוך כל הגי' והכי מיבעי לגרוס במקום אחר אבל באותו מקום בין לצורכו בין לצרכה פטור:
באותו מקום. כלומר על כרחך בשהחזירה באותו מקום שיחדו לה מיירי:
מהו לצורכה בשייחדו לה הבעלים. השתא מפרש סתמא דהש''ס להסיפא וכלומר לדידך דאמרת דרישא בשלא יחדו דמשהניחה לעולם פטור הוא משום דתנא דמתני' ס''ל דבשומר לא צריך דעת בעלים ובלבד שיחזירנה למקומה וברישא בכל מקום המשתמר מקומה הוי א''כ בסיפא דיחדו לה הבעלים מקום וקתני לצורכה פטור וטעמא בעי מהו לצורכה בשייחדו לה הבעלים כלומר מ''ט דפטור בלצורכה אם יחדו לה הבעלים מקום:
אמר ר' לעזר אית אמר. כלומר אמר לך ר' אלעזר אנא דאמרי כהאי איכא דאמרי דסבירא להו שיש רשות לשומר עלי' כלומר לאו עומדת ברשות בעלים מיקרי אלא מכיון שטלטלה לצורכו נעשה כגזלן עליה וברשותו היא עומדת ודמיא לגונב חבית ממרתף וצריך להודיע לבעלים ואנא כהאי תנא סבירא לי ומתני' אתיא כמ''ד דלא בעינן דעת בעלים בשומר והיינו טעמא דרישא:
אמר. וחוזר ומתמה הש''ס על מילתיה דר' לעזר גופיה דקאמר למה הדבר דומה אמרי שנייא היא הכא בנפקד שיש רשות עליה כלומר עדיין יש רשות בעלים עליה לפי שכשהחזירה למקומה הרי הוא ברשותם כבתחילה שהרי לא יחדו לה מקום וכל מקום המשתמר מקומה מיקרי ושאני גבי גנב דכשגנב משם ברשותו היתה ולפיכך צריך הוא להודיע להבעלים שהחזירה וקשיא לר' לעזר דמדמי להו להדדי:
משנה: הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵירוֹ צְרָרָן וְהִפְשִׁילָן לַאֲחוֹרָיו אוֹ שֶׁמְּסָרָן 13a לִבְנוֹ אוֹ לְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְנָעַל בִּפְנֵיהֶן שֶׁלֹּא כָרָאוּי חַייָב שֶׁלֹּא שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין וְאִם שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חייב באחריותן. ואפי' לא נשתמש בהן חייב בגניבה ואבדה דהוי כשומר שכר מפני שיכול להשתמש בהן ואם נשתמש בהן הוי מלוה גביה וחייב אף באונסין:
בעל הבית. אין דרכו להשתמש במעות כמו השלחני לפיכך אפי' מותרין לא ישתמש שלא ע''מ להשתמש הי' דעתו להפקיד אצלו שאין דרכו בכך:
כשלחני. והלכה כר' יהודה:
מתני' השולח יד בפקדון. שדינו להתחייב אף באונסין:
ילקה בחסר וביתר. במה שחסר הפקדון ובמה שהותיר כגון שהפקיד אצלו רחל טעונה צמר או מעוברת ונגנזה או ילדה לאחר ששלח בה יד משלם אותה ואת גיזותיה וולדותיה ונמצא שהוא לוקה במה שחסר אצלו:
וביתר. שאם נתעבר' או נטענ' אצלו משלם אותה טעונה ומעובר' כמות שהוא עכשיו והרי לוקה ביתר:
כשעת הוצאה. מבית הבעלים אם טעונה טעונה אם רקנית רקנית:
כשעת התביעה. כמו שהפקדון הוא בשעת העמדה בדין דכתיב לאשר הוא לו יתננה ביום אשמתו יתן כמו שהוא ביום אשמתו ביום שמתחייב בדין והלכה כב''ה:
החושב לשלוח יד. אמר בפני עדים אטול פקדונו של פלוני לעצמי:
ב''ש מחייבין וב''ה פוטרין. כדמפרש טעמא בגמרא:
כיצד. השתא מפרש למילתייהו דב''ה:
ונשברה. לאחר זמן דשליחות יד אינו מתחייב באונסין עד שימשוך או יגביה דהוי קנייה:
הגביה. על מנת ליטול דכי אגבהה ע''מ כן חייב באונסין אפי' לא נטל ממנה כלום. ואם נטל רביעית מן החבית והחמיץ היין הנשאר בחבית אחר כן אע''פ שלא הגביה החבית משלם כל היין שהוא גרם ליין שהחמיץ וגירי דידי' הוא דאהנו לו:
לבנו ובתו הקטנים. אבל לגדולים נשבעין הם ששמרו כדרך השומרים ופטור ולא אמרינן בכי הא שומר שמסר לשומר חייב שכל המפקיד על דעת שיתנם הנפקד ביד אשתו ובניו הוא מפקיד:
מתני' צררן. בסודרו והפשילן לאחוריו אע''פ ששמירה מעולה היא חייב שהמוליך מעות של פקדון ממקום למקום אין לו שמירה אלא בידו דכתיב וצרת הכסף בידך אע''פ שצרורים הם יהיו בידך ואם בבית אין להם שמירה אלא בקרקע ובכותל בטפח הסמוך לתקרה או בטפח הסמוך לארץ שאין דרך הגנבים לחפש שם ואם לא שמרן בענין זה פושע הוא וחייב והכל לפי מקומו ושעתו ואם נתנן במקום שנוהג ליתן את שלו כגון בתיבה נעולה וכיוצא בזה אמרינן בגמרא דפטור:
מתני' אם צרורין. מסקינן התם צרורין וחתומין או שהן קשורין בקשר משונה לא ישתמש בהן אבל אם אינם חתומין ולא קשורין בקשר משונה אע''פ שצרורין הרי הן כמותרים ואינם קשורין כלל ומותר להשתמש בהן:
הלכה: הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵירוֹ כול'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְתִשְׁמַע מִינָּהּ. בַּר נַשׁ דִּיהַב לְחַבְרֵיהּ פליטורין בַּשּׁוּקָא. מְסָרָן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים נִגְנְבוּ אוֹ אָֽבְדוּ פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר. לֹא עַל דַּעַת פליטורין בַּשּׁוּק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשאין עדים. כמה הי' שוה בשעה ששלח בו יד אבל אם יש עדים כ''ע מודיי על הדא דר''ע דמההוא שעתא הוא דאיכא עדים מיחייב עלה:
גמ' מה צרורין. מהו הפירוש של צרורין אם דוקא בחותם או אפי' שלא בחותם אלא שהן צרורין בקשר משונה ג''כ לא ישתמש:
אין תימר בחותם. דוקא בחותם אבל שלא בחותם אע''פ שקשורין בקשר משונה מותר:
אין תימר. או דילמא אפילו שלא בחותם אלא שהן בקשר משונה אסור וכ''ש בחותם ואפי' בלא קשר. ולא איפשיטא:
גמ' כיני מתניתא. הא דאמר ר''ע כשעת התביעה כשעת תביעתו בב''ד הוא דלא תימא כשעת התביעה שתבע המפקיד הפקדון ממנו ואע''פ שעדיין לא נתחייב בדין קמ''ל:
גמ' ותשמע מינה. ש''מ ממתני' מדקתני שמסרן לבנו ולבתו הקטנים ונעל בפניהם שלא כראוי חייב וטעמא שהי' לו לנעול כראוי וזה מסרו לו בביתו הלכך הי' לו לשומרו כראוי והשתא ש''מ בר נש וכו':
פליטורין. מיני תכשיטין ומסרו לו בשוק והוא מסרן לבנו ולבתו הקטנים וכו' פטור. ועדית עדי. יחזקאל י''ו ותרגומו ומנית פליטורין:
לא על דעת פליטורין בשוק. כלומר דאמרינן שלא על דעת כן הוא נתן לו שיחזיק הפליטורין בשוק ומכיון שמסרן לבנו ולבתו הקטנים פטור. א''נ דלא עלתה על דעת שיחזיק זה פליטורין שלו בשוק:
מָתַי אָֽמְרוּ. שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבַּע וְיוֹצֵא. בִּזְמַן שֶשִּׁימֵּר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין. נָעַל כָּרָאוּי קָשַׁר כָּרָאוּי נָֽתְנָן בָּאֲפוּנְדָּתוֹ צְרָרָן בְּסַדִּינוֹ וְהִשְׁלִיכָן לְפָנָיו. נְתָנָן בְּשִׁידָּה וּבְתֵיבָה וּבְמִגְדָּל. נִגְנְבוּ אוֹ אָֽבְדוּ חַייָב בִּשְׁבוּעָה וּפָטוּר מִלְּשַׁלֵּם. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁעָשָׂה כֵן אַף מִשְּׁבוּעָה פָטוּר. נָעַל שֶׁלֹּא כָרָאוּי קָשַׁר שֶׁלֹּא כָרָאוּי הִפְשִׁילָן לַאֲחוֹרָיו נְתָנָן בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ וְנִגְנְבוּ חַייָב לְשַׁלֵּם. נְתָנָן בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֵג לִיתֵּן שֶׁלּוֹ אִם הָיָה רָאוּי לִשְׁמִירָה פָטוּר וְאִי לֹא חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נשבע ויוצא. שכשנשבע ששמר כדרך שמירה זו כדמפרש ואזיל פטור בשבועה זו:
באפונדתו. באזור רחב שלו:
לפניו. שמירה מעולה היא:
חייב בשבועה. שעשה כן ופטור:
אם הי' ראוי לשמירה. שדרך הוא שנותנים שם את שלהם ומקום המשומר הוא:
משנה: הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל הַשּׁוּלְחָנִי אִם צְרוּרִין לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן וְאִם מוּתָּרִין שְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת בֵּין צְרוּרִין בֵּין מוּתָּרִין לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. הַחֶנְוָונִי כְּבַעַל הַבַּיִת דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּשׁוּלְחָנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חייב באחריותן. ואפי' לא נשתמש בהן חייב בגניבה ואבדה דהוי כשומר שכר מפני שיכול להשתמש בהן ואם נשתמש בהן הוי מלוה גביה וחייב אף באונסין:
בעל הבית. אין דרכו להשתמש במעות כמו השלחני לפיכך אפי' מותרין לא ישתמש שלא ע''מ להשתמש הי' דעתו להפקיד אצלו שאין דרכו בכך:
כשלחני. והלכה כר' יהודה:
מתני' השולח יד בפקדון. שדינו להתחייב אף באונסין:
ילקה בחסר וביתר. במה שחסר הפקדון ובמה שהותיר כגון שהפקיד אצלו רחל טעונה צמר או מעוברת ונגנזה או ילדה לאחר ששלח בה יד משלם אותה ואת גיזותיה וולדותיה ונמצא שהוא לוקה במה שחסר אצלו:
וביתר. שאם נתעבר' או נטענ' אצלו משלם אותה טעונה ומעובר' כמות שהוא עכשיו והרי לוקה ביתר:
כשעת הוצאה. מבית הבעלים אם טעונה טעונה אם רקנית רקנית:
כשעת התביעה. כמו שהפקדון הוא בשעת העמדה בדין דכתיב לאשר הוא לו יתננה ביום אשמתו יתן כמו שהוא ביום אשמתו ביום שמתחייב בדין והלכה כב''ה:
החושב לשלוח יד. אמר בפני עדים אטול פקדונו של פלוני לעצמי:
ב''ש מחייבין וב''ה פוטרין. כדמפרש טעמא בגמרא:
כיצד. השתא מפרש למילתייהו דב''ה:
ונשברה. לאחר זמן דשליחות יד אינו מתחייב באונסין עד שימשוך או יגביה דהוי קנייה:
הגביה. על מנת ליטול דכי אגבהה ע''מ כן חייב באונסין אפי' לא נטל ממנה כלום. ואם נטל רביעית מן החבית והחמיץ היין הנשאר בחבית אחר כן אע''פ שלא הגביה החבית משלם כל היין שהוא גרם ליין שהחמיץ וגירי דידי' הוא דאהנו לו:
לבנו ובתו הקטנים. אבל לגדולים נשבעין הם ששמרו כדרך השומרים ופטור ולא אמרינן בכי הא שומר שמסר לשומר חייב שכל המפקיד על דעת שיתנם הנפקד ביד אשתו ובניו הוא מפקיד:
מתני' צררן. בסודרו והפשילן לאחוריו אע''פ ששמירה מעולה היא חייב שהמוליך מעות של פקדון ממקום למקום אין לו שמירה אלא בידו דכתיב וצרת הכסף בידך אע''פ שצרורים הם יהיו בידך ואם בבית אין להם שמירה אלא בקרקע ובכותל בטפח הסמוך לתקרה או בטפח הסמוך לארץ שאין דרך הגנבים לחפש שם ואם לא שמרן בענין זה פושע הוא וחייב והכל לפי מקומו ושעתו ואם נתנן במקום שנוהג ליתן את שלו כגון בתיבה נעולה וכיוצא בזה אמרינן בגמרא דפטור:
מתני' אם צרורין. מסקינן התם צרורין וחתומין או שהן קשורין בקשר משונה לא ישתמש בהן אבל אם אינם חתומין ולא קשורין בקשר משונה אע''פ שצרורין הרי הן כמותרים ואינם קשורין כלל ומותר להשתמש בהן:
הלכה: הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל הַשּׁוּלְחָנִי כול'. רַב הוּנָא אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְעֵי. מַה. צְרוּרִין בְּחוֹתָם אוֹ צְרוּרִין בְּלֹא חוֹתָם. אִין תֵּימַר בְּחוֹתָם. שֶׁלֹּא בְחוֹתָם מוּתָּר. אִין תֵּימַר שֶׁלֹּא בְחוֹתָם. כָּל שֶׁכֵּן בְּחוֹתָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשאין עדים. כמה הי' שוה בשעה ששלח בו יד אבל אם יש עדים כ''ע מודיי על הדא דר''ע דמההוא שעתא הוא דאיכא עדים מיחייב עלה:
גמ' מה צרורין. מהו הפירוש של צרורין אם דוקא בחותם או אפי' שלא בחותם אלא שהן צרורין בקשר משונה ג''כ לא ישתמש:
אין תימר בחותם. דוקא בחותם אבל שלא בחותם אע''פ שקשורין בקשר משונה מותר:
אין תימר. או דילמא אפילו שלא בחותם אלא שהן בקשר משונה אסור וכ''ש בחותם ואפי' בלא קשר. ולא איפשיטא:
גמ' כיני מתניתא. הא דאמר ר''ע כשעת התביעה כשעת תביעתו בב''ד הוא דלא תימא כשעת התביעה שתבע המפקיד הפקדון ממנו ואע''פ שעדיין לא נתחייב בדין קמ''ל:
גמ' ותשמע מינה. ש''מ ממתני' מדקתני שמסרן לבנו ולבתו הקטנים ונעל בפניהם שלא כראוי חייב וטעמא שהי' לו לנעול כראוי וזה מסרו לו בביתו הלכך הי' לו לשומרו כראוי והשתא ש''מ בר נש וכו':
פליטורין. מיני תכשיטין ומסרו לו בשוק והוא מסרן לבנו ולבתו הקטנים וכו' פטור. ועדית עדי. יחזקאל י''ו ותרגומו ומנית פליטורין:
לא על דעת פליטורין בשוק. כלומר דאמרינן שלא על דעת כן הוא נתן לו שיחזיק הפליטורין בשוק ומכיון שמסרן לבנו ולבתו הקטנים פטור. א''נ דלא עלתה על דעת שיחזיק זה פליטורין שלו בשוק:
משנה: הַשּׁוֹלֵחַ יַד בַּפִּיקָּדוֹן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יִלְקֶה בְחָסֵר וְיֶתֶר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כְּשָׁעַת הוֹצָאָה רִבִּוּ עֲקִיבָה אוֹמֵר כְּשָׁעַת הַתְּבִיעָה. הַחוֹשֵׁב לִשְׁלוֹחַ יַד בַּפִּיקָּדוֹן בֵּית שַׁמַּאי מֲחַייְבִין וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ חַייָב עַד שָׁעָה שֶׁיִּשְׁלַח יָד. כֵּיצַד. הִיטָּא אֶת הֶחָבִית וְנָטַל מִמֶּנָּה רְבִיעִית וְנִשְׁבְּרָה אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא רְבִיעִית. הִגְבִּיהָהּ וְנָטַל מִמֶּנָּה רְבִיעִית וְנִשְׁבְּרָה מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חייב באחריותן. ואפי' לא נשתמש בהן חייב בגניבה ואבדה דהוי כשומר שכר מפני שיכול להשתמש בהן ואם נשתמש בהן הוי מלוה גביה וחייב אף באונסין:
בעל הבית. אין דרכו להשתמש במעות כמו השלחני לפיכך אפי' מותרין לא ישתמש שלא ע''מ להשתמש הי' דעתו להפקיד אצלו שאין דרכו בכך:
כשלחני. והלכה כר' יהודה:
מתני' השולח יד בפקדון. שדינו להתחייב אף באונסין:
ילקה בחסר וביתר. במה שחסר הפקדון ובמה שהותיר כגון שהפקיד אצלו רחל טעונה צמר או מעוברת ונגנזה או ילדה לאחר ששלח בה יד משלם אותה ואת גיזותיה וולדותיה ונמצא שהוא לוקה במה שחסר אצלו:
וביתר. שאם נתעבר' או נטענ' אצלו משלם אותה טעונה ומעובר' כמות שהוא עכשיו והרי לוקה ביתר:
כשעת הוצאה. מבית הבעלים אם טעונה טעונה אם רקנית רקנית:
כשעת התביעה. כמו שהפקדון הוא בשעת העמדה בדין דכתיב לאשר הוא לו יתננה ביום אשמתו יתן כמו שהוא ביום אשמתו ביום שמתחייב בדין והלכה כב''ה:
החושב לשלוח יד. אמר בפני עדים אטול פקדונו של פלוני לעצמי:
ב''ש מחייבין וב''ה פוטרין. כדמפרש טעמא בגמרא:
כיצד. השתא מפרש למילתייהו דב''ה:
ונשברה. לאחר זמן דשליחות יד אינו מתחייב באונסין עד שימשוך או יגביה דהוי קנייה:
הגביה. על מנת ליטול דכי אגבהה ע''מ כן חייב באונסין אפי' לא נטל ממנה כלום. ואם נטל רביעית מן החבית והחמיץ היין הנשאר בחבית אחר כן אע''פ שלא הגביה החבית משלם כל היין שהוא גרם ליין שהחמיץ וגירי דידי' הוא דאהנו לו:
לבנו ובתו הקטנים. אבל לגדולים נשבעין הם ששמרו כדרך השומרים ופטור ולא אמרינן בכי הא שומר שמסר לשומר חייב שכל המפקיד על דעת שיתנם הנפקד ביד אשתו ובניו הוא מפקיד:
מתני' צררן. בסודרו והפשילן לאחוריו אע''פ ששמירה מעולה היא חייב שהמוליך מעות של פקדון ממקום למקום אין לו שמירה אלא בידו דכתיב וצרת הכסף בידך אע''פ שצרורים הם יהיו בידך ואם בבית אין להם שמירה אלא בקרקע ובכותל בטפח הסמוך לתקרה או בטפח הסמוך לארץ שאין דרך הגנבים לחפש שם ואם לא שמרן בענין זה פושע הוא וחייב והכל לפי מקומו ושעתו ואם נתנן במקום שנוהג ליתן את שלו כגון בתיבה נעולה וכיוצא בזה אמרינן בגמרא דפטור:
מתני' אם צרורין. מסקינן התם צרורין וחתומין או שהן קשורין בקשר משונה לא ישתמש בהן אבל אם אינם חתומין ולא קשורין בקשר משונה אע''פ שצרורין הרי הן כמותרים ואינם קשורין כלל ומותר להשתמש בהן:
הלכה: הַשּׁוֹלֵחַ יַד בַּפִּיקָּדוֹן. כֵּינִי מַתְנִיתָא. כְּשָׁעַת תְּבִיעָתוֹ בַּבֵּית דִּין. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְּרִבִּי עֲקִיבָה. אֲפִילוּ בֵית הִלֵּל חֲלוּקִין עָלָיו. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. מַעֲשֶׂה הֲוָה וְהוֹרָה רִבִּי כְּרִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. בְּשֶׁאֵין עֵדִים. אֲבָל אִם יֵשׁ עֵדִים כָּל עַמָּא מוֹדְוֵיי עַל הָדָא דְּרִבִּי עֲקִיבָה. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי נָסָא וְהוֹרֵי כְּרִבִּי עֲקִיבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשאין עדים. כמה הי' שוה בשעה ששלח בו יד אבל אם יש עדים כ''ע מודיי על הדא דר''ע דמההוא שעתא הוא דאיכא עדים מיחייב עלה:
גמ' מה צרורין. מהו הפירוש של צרורין אם דוקא בחותם או אפי' שלא בחותם אלא שהן צרורין בקשר משונה ג''כ לא ישתמש:
אין תימר בחותם. דוקא בחותם אבל שלא בחותם אע''פ שקשורין בקשר משונה מותר:
אין תימר. או דילמא אפילו שלא בחותם אלא שהן בקשר משונה אסור וכ''ש בחותם ואפי' בלא קשר. ולא איפשיטא:
גמ' כיני מתניתא. הא דאמר ר''ע כשעת התביעה כשעת תביעתו בב''ד הוא דלא תימא כשעת התביעה שתבע המפקיד הפקדון ממנו ואע''פ שעדיין לא נתחייב בדין קמ''ל:
גמ' ותשמע מינה. ש''מ ממתני' מדקתני שמסרן לבנו ולבתו הקטנים ונעל בפניהם שלא כראוי חייב וטעמא שהי' לו לנעול כראוי וזה מסרו לו בביתו הלכך הי' לו לשומרו כראוי והשתא ש''מ בר נש וכו':
פליטורין. מיני תכשיטין ומסרו לו בשוק והוא מסרן לבנו ולבתו הקטנים וכו' פטור. ועדית עדי. יחזקאל י''ו ותרגומו ומנית פליטורין:
לא על דעת פליטורין בשוק. כלומר דאמרינן שלא על דעת כן הוא נתן לו שיחזיק הפליטורין בשוק ומכיון שמסרן לבנו ולבתו הקטנים פטור. א''נ דלא עלתה על דעת שיחזיק זה פליטורין שלו בשוק:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source